משחקי הרעב

מפלגות העבודה, מרץ, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, גשר, כולנו, עוצמה לישראל, ישראל ביתנו, ש"ס והתנועה, הן מועמדות רציניות למצוא את עצמם ב9 לאפריל ממחוץ לכנסת. זהותו של ראש הממשלה הבא תלויה באיחודם ובפיצולים במחנות הימין והשמאל מרכז. בגלל אחוז החסימה הגבוה וריבוי המפלגות, זאת תהיה מערכת הבחירות בה יזרקו הכי הרבה קולות לפח. מצביעים לא אוהבים לבזבז את הקול והזמן שלהם על מפלגות אשר מתנדנדות סביב אחוז החסימה בסקרים, לכן מפלגות שמתנדנדות בסקרים מועמדות להתרסק בבחירות.438px-TamiZandberg

בלי איחוד בין מרץ לעבודה, גוש השמאל עלול לאבד יותר ממאה אלף מצביעי מרץ

 

מצבם של ליברמן וכחלון מסובך, הם לא נמצאים בעמדה של איחוד עם מפלגת אחרת (את ליברמן לא רוצים וכחלון לא רוצה) והבוחרים שלהם בורחים. מצבה של לבני אבוד, ואני צופה פרישה שלה במידה ואף מפלגה ממרכז שמאל לא תאמץ אותה עד ה21 לפברואר, היום האחרון להגשת הרשימות לכנסת. ש"ס בצרות, הסבירות לאיחוד עם יהדות התורה קלושים, אך עדיין יש להם קהל מצביעים נאמן בהשוואה למפלגות קטנות אחרות. הבית היהודי והאיחוד הלאומי רצים ביחד והסיכויים שלכם לשרוד סבירים, עוצמה לישראל ואלי ישי יעשו הכל על מנת להשתלב באיחוד הדתי חרד"לי, במידה ולא הם כנראה ימצאו את עצמם שוב מחוץ לכנסת. אורלי לוי תלויה בגנץ, אחרת היא גם כנראה תסיים את הקריירה הפוליטית שלה (לפחות זמנית). המועמדת להפתעת הבחירות היא מפלגת זהות, בראשות משה פייגלין, אך הסקרים נגדו וכרגע מסתמן שמחנה הימין יאבד עשרות אלפי קולות אשר היו אולי מגיעות לליברמן או בנט. ההתנהלות החובבנית ביותר היא של מפלגות השמאל הציוני, העבודה ומרץ. יש סבירות גבוהה שאחת מהן תמחק בבחירות הקרובות, אולי גם שתיהן, אבל הזחיחות אצלם שולטת, במקום שמנהיגיהם ידחפו לאיחוד הם מתחפרים. המאמר הראשון שלי (12 למאי 2017),  עסק באיחוד בין מפלגות העבודה או מרץ, עמדה שאז הייתה לא פופולריות בקרב תומכי המפלגה, שנחשבה אז כאלטרנטיבה אמיתית לשלטון. הגיע הזמן להודות שכיום מפלגת העבודה היא לא אלטרנטיבה לליכוד, האיחוד היום לא יציל רק את מפלגת מרץ הוא יציל גם את מפלגת העבודה ואולי גם יעזור לבני גנץ להיות ראש ממשלה.

ganz
בחירתו תלויה גם בקולות של מרץ 

בחירתה של סופי

כפי שסופי (מריל סטריפ) הייתה צריכה לבחור בין ילדיה הקטנים, מי להשמדה ומי לחיים, כך ניצבים להם מצביעי השמאל בדילמה, איזו מפלגה להציל מכליה. מרץ כבר שנים מפלגה קטנה ולא רלוונטית, ומפלגת העבודה "הצליחה" לרדת מ24 מנדטים לסף אחוז החסימה.

 

קריסת מפלגת העבודה לא התרחשה בגלל אבי גבאי ולא בגלל חברי המפלגה, אלא בגלל הציבור הישראלי אשר השתנה. כאשר גנץ טוען שאין כבר ימין ושמאל הוא מתכוון בעיקר לשמאל והשמאל המתפוגג הוא שמאל מדיני. כישלון הסכמי אוסלו הזיזו את הציבור הישראלי ימינה אבל המציאות לא השתנתה ובסופו של יום הציבור הישראלי יצטרך לבחור בין מדינה דו לאומית לפתרון שתי המדינות. מפלגת העבודה צריכה להמשיך לדבוק בעמדות השמאל והיפרדות עם הפלשתינים גם אם הציבור הישראלי מתעקש להתחמק ולהתעלם מחומר הנפץ הגדה ובעזה.  מצד שני הציבור הישראלי מביט בעיניים כלות בעלייה ביוקר המחיה, בקריסה של מערכת הבריאות ובתחבורה ציבורית ברמה של מדינת עולם שלישי. הציבור משתוקק למדיניות כלכלית סוציאליסטית אשר לוקחת אחריות על תחומים כמו בריאות חינוך ותחבורה.  הסיכוי להחלפת השלטון הוא אמיתי ואפשרי. איחוד בין מפלגות השמאל שווה בין 12 ל15 מנדטים, ובמידה וגנץ ינצח וירכיב את הממשלה הבאה, אבי גבאי יוכל לכהן כשר אוצר ולגבש מדיניות שתציל את הבריאות הקורסת ותבנה כאן תחבורה ציבורית אמיתית ומתפקדת. במידה והמדיניות הכלכלית תצליח אפשר יהיה אולי לדבר גם על פתרון בסכסוך הישראלי ערבי.  גבאי אולי מקווה שהמצביעים של גנץ יחזרו הביתה אל העבודה, אבל הם לא יחזרו למפלגה שאיבדה את דרכה. הדרך נמצאת במפלגת שמאל מאוחדת עם חזון כלכלי ומדיני מגובש.

אבי_גבאי_(cropped)
רק איחוד עם מרץ יחזיר אותו לקדמת הבמה