1.      פוליטיקה היא אומנות הפשרה

אחת מהצעות החוק החשובות בכנסת הנוכחית  (אשר עדיין לא נחקקה) הייתה של  חברי הכנסת אלי כהן ודודי אמסלם בו היינו אמורים לזכות 12 פעמים בשנה לסופ"ש ארוך אשר יימשך עד יום שני.  לאחר  זמן קצר  הצטמצמה ההצעה ל8 ימי ראשון חופשיים בשנה , ואז ל6 ומשם ל4 ימי חופשה בלבד (ורק 2 בשנה הקרובה).  הצעת החוק עדיין נמצאת בדיונים למרות שכבר עברה בהצלחה את וועדת השרים, כאשר ע"פ התכנית המקרית  אנחנו היינו אמורים ליהנות מיום ראשון חופשי כבר ביולי 2017.  האם החוק יחוקק בסופו של דבר ומה הקשר ליו"ר החדש של מפלגת העבודה.

חוק משנה מציאות

רוב העובדים במדינת ישראל עובדים יותר מדיי ימים, יותר מדיי שעות , עם פחות מדיי חופשות וברובם גם מקבלים משכורות נמוכות מדיי אשר מתקשות להתמודד עם יוקר המחיה הישראלי. הסיבה שהיוזמה הזאת מתקשה לצאת לאוויר העולם היא בראש ובראשונה בגלל שמדובר בהצעת חוק משנה מציאות, לא בגלל 4 ימי החופש הנוספים שלה יזכו אזרחי ישראל אלא בגלל התפיסה  שיש חיים מעבר למקום העבודה בחברה שמרנית ותחרותית  כמו החברה הישראלית. ברגע שאזרחי ישראל יטעמו את טעמו של יום ראשון החופשי הם אולי ישאלו את עצמם למה לא עוד. כמו כל חוק משמעותי המשנה סדרי עולם,  גם החוק הזה מושך אליו התנגדויות אשר מעכבות ומסרסות אותו. ע"פ הכתבות שפורסמו בתקשורת וע"פ יוזמי ההצעה עצמה, ההתנגדות למימוש היוזמה נמצאת ביו"ר התאחדות התעשיינים  שרגא ברוש, כפי שבאה לידי ביטוי בריאיון למגזין Time Out ובראיונות נוספים אחרים. ע"פ ברוש יוזמה זו תוביל לפגיעה קשה בתעשיינים אשר תוביל לאבטלה, עלייה ביוקר המחיה וירידה משמעותית בייצוא ובצמיחה. כל יום חופשה על פי חישובו של ברוש  עולה לנו 2 מיליארד שקל. כאשר הוא נשאל מדוע עובד ישראלי נאלץ לעבוד 43 שעות בשבוע (כמות השעות במשרה מלאה ללא שעות נוספות) לעומת רוב מדינות OECD  אשר עובדים פחות שעות (הממוצע הוא 40) ציין ברוש שהפריון של העובד הישראלי הוא נמוך בהשוואה לעובדים אחרים באירופה וצפון אמריקה. האם מר ברוש צודק והעובד הישראלי הוא פחות פורה מהעובד המקביל לו במערב?  האם ימי חופש נוספים לעובד הישראלי יפגעו בצמיחה? האם הפתרון לכשל זה הוא ביום עבודה ארוך יותר ופחות ימי חופש? והאם גיורא ברוש הוא הסיבה האמתית לכך שאנחנו לא זוכים לתנאי עבודה טובים יותר?

פריון של מי ?

בדו"ח ה OECD לשנת 2016 גם מבחינים בפריון הנמוך של העובד הישראלי, אך בניגוד לגיורא ברוש, הדו"ח עצמו מחריג את הכשל הזה למגזרים מסוימים בלבד, כמו ענף המזון והחשמל. בתחומים אחרים תחרותיים יותר, כמו ענף  ההייטק לדוגמא, אין בעיית פוריות של העובדים. ע"פ הדו"ח , ענפים במשק אשר מוגנים מתחרות יוצרים "מצב שמושך כלפי מטה את כלל ביצועי המשק." ברוש יודע את הנתונים, ובמקום להצביע על הבעיה האמתית והיא מבנה המשק אשר סובל מריכוזיות , חוסר תחרותיות וקבוצות לחץ , הוא  מעדיף להאשים את  הפריון של העובד הישראלי אשר בתחומים רבים אינו נופל ממקבילו במדינות המערב המפותחות. האמת היא שברוש בוחר בדרך הקלה בה דווקא העובדים בעלי הפריון הגבוה במשק נאלצים לעבוד יותר שעות על מנת לסגור את הפער של העובדים בעלי הפריון הנמוך הקשורים לענפים בהם הממשלה חוששת לעשות שם את השינויים הנדרשים.

585px-Power_house_mechanic_cropped
הכשלים בשוק העבודה הישראלי לא קשורים לפריון עובדיה

 לחיי הצמיחה ויוקר המחיה

טיעון נוסף נגד הענקת ימי חופש נוספים לאזרחי ישראל הוא שימי חופש אלו יפגעו בצמיחה ויעלו את יוקר המחיה. טיעונים אלו נשמעים מוכרים ואכן הם עלו בעבר ע"י שרגא ברוש שאיים שעלייה בשכר המינימום תגרום ל"פיטורי עובדים והחלפתם בעובדים זרים, להעברת ייצור מישראל לחו"ל ולהעלאת שכר בכל הדרגות הסמוכות לשכר המינימום, שתפגע בכושר התחרות של המגזר העסקי בישראל בצורה קשה." טיעונים אלו נאמרו בשנת 2006, אז שכר המינימום היה 3850 שקלים. מאז הצליחו להגיע יו"ר ההסתדרות, שרגא ברוש ושרי האוצר המתחלפים למתווה מוסכם בו שכר המינימום עלה ל5000 שקלים וצפוי לעלות בקרוב ל5300 שקלים. נבואות הזעם של ברוש לא התממשו והמשק נמצא בתעסוקה מלאה, אך מה היה קורה אם היו מקשיבים לשרגא ברוש, ושכר המינימום לא היה עולה, או עולה בצורה פחותה יותר. האם הצמיחה הייתה גבוהה יותר ויקר המחיה היה נמוך יותר? אולי, אך התוצאה הייתה גם יותר עובדים המרוויחים שכר זעום אשר לא מספיק להם לסיים את החודש בכבוד. במידה ועובדי ישראל יזכו ליותר ימי חופש בשנה, הם יזכו גם ליותר שעות פנאי, יותר שעות עם המשפחה, פחות משחיקה מהעבודה ותנאי עבודה קרובים יותר לתנאים של העובדים ממערב אירופה וצפון אמריקה, השאלה העיקרית היא האם העובדים במדינת ישראל ראויים לימי חופש נוספים בשנה כפי שהם ראויים לשכר מינימום גבוה יותר. את נבואות הזעם נשאיר לנביאי הזעם.

לא בגללך שרגא ברוש

אם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו,  היה רוצה היינו זוכים כבר מהקיץ הזה מימי ראשון חופשיים, אך את  ביבי נתניהו מעניין בעיקר ביבי נתניהו והישרדותו הפוליטית כראש ממשלה. התוצאה היא שאנשים כמו גיורא ברוש, ואבי ניסנקורן נכנסים לוואקום שהותיר ראש הממשלה שלנו. אחד דואג לשפר את התנאים של העובדים של אלו שבוחרים בו והאחר דואג להשארת התנאים העלובים של שאר עובדי המשק. לא פלא שניסנקןרן וברוש מסתדרים כבר בהרמוניה נפלאה שכזו. חבל שראש הממשלה לא דואג לאזרחיו העובדים כפי שהוא דואג למתווה הגז או עתיד התאגיד.

Israeli prime minister Benjamin Netanjahu during his visit in Prague, Czech republic, December 5, 2012.
בגללו

אל תתפלאו אם יוזמת  יום ראשון כן תצא לפועל. יותר מדיי שעות דיונים וועדות הוקדשו ליוזמה הזאת בשבילך שהיא תיקבר על ידי ברוש וחבריו, אך יהיה מדובר כנראה במימוש חלקי ומאוחר להצעה המקורית של כהן ואמסלם. הפתרון למצוקת העובד הישראלי לא תיפתר במהלך כהונתו של בנימין נתניהו.

לא רק ללכת לשירותים

בדצמבר 2009 עבר בכנסת חוק השירותים אשר קבע ש"עובד רשאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו". את החוק יזמו שלי יחימוביץ', שלמה מולה ויצחק ועקנין.  בנוסף קבע החוק ש"המעביד יוודא כי יש חדר שירותים תקין וראוי לשימוש העובדים, במקום העבודה או בקרבת מקום העבודה".הסיבה לחקיקת החוק ע"פ שלי יחימוביץ הגיעה "אחרי מבול של תלונות מעובדים שלא אפשרו להם לצאת לשירותים. "כמו חוקים רבים, גם החוק הזה, נאכף חלקית, ועדיין במקומות רבים עובדים נאלצים לצמצם למינימום שתייה של נוזלים ע"מ להקטין את הצורך ללכת לשירותים,  גם בימי הקיץ החמים, גם אם המחיר הוא התייבשות. היחס לעובד מצד מעסיקיו תלוי קודם כל בתרבות ובחברה בה הוא חי, החקיקה יכולה במקרה הטוב לשפר את תנאיו של העובד, אבל היא לא יכולה למנוע לחלוטין התעמרות וניצול של המעסיקים.

pooping emoticon.jpg
חקיקה לא תוכל להיות תחליף לתרבות העסקה הוגנת

העובדים בישראל, במיוחד במגזר הפרטי נדרשים לא פעם לעבוד בתנאים קשים ובמשכורות נמוכות, לחץ סמוי לא לקחת ימי חופשה, שעות נוספות רבות, במיוחד כאשר מדובר במשרה הכוללת משכורת גלובלית. התנהגות המעסיקים מקבלת רוח גבית מראש הממשלה ורעייתו, אשר מתייחסים לעובדיהם בצורה פוגענית, כפי שקבע בית הדין לעבודה. הציפייה שלי ממך, יו"ר מפלגת העבודה , היא שתציג  לנו  חזון בו נחיה בחברה בה עם תרבות עבודה הוגנת יותר ופחות נצלנית. הדרך לשם יכולה להיות בזכות יום ראשון חופשי או יום שישי חופשי לכל המשק ולא רק לחלקו. היא  יכולה לכלול שכר גבוה יותר עם פחות שעות עבודה וימי חופשה רבים יותר. חשוב לי אדוני יו"ר המפלגה, שתדבר על העובד הישראלי, השכיר והעצמאי, ותציג כבר עכשיו  תוכנית הדרגתית שתשנה לנו את המציאות למציאות אחרת שבה נעבוד פחות קשה. בניגוד לרה"מ הנוכחי, הציפייה שלי ממך יו"ר המפלגה היא שאתה תעבוד בשבילי, העובד הישראלי.