מסמר עם ראש

פשוט בלוג פוליטי

עצה מספר 6 ליו"ר העבודה אבי גבאי – תתאחד כבר עם מרץ (ואולי גם תהיה שר האוצר) — 15 בפברואר 2019

עצה מספר 6 ליו"ר העבודה אבי גבאי – תתאחד כבר עם מרץ (ואולי גם תהיה שר האוצר)

משחקי הרעב

מפלגות העבודה, מרץ, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, גשר, כולנו, עוצמה לישראל, ישראל ביתנו, ש"ס והתנועה, הן מועמדות רציניות למצוא את עצמם ב9 לאפריל ממחוץ לכנסת. זהותו של ראש הממשלה הבא תלויה באיחודם ובפיצולים במחנות הימין והשמאל מרכז. בגלל אחוז החסימה הגבוה וריבוי המפלגות, זאת תהיה מערכת הבחירות בה יזרקו הכי הרבה קולות לפח. מצביעים לא אוהבים לבזבז את הקול והזמן שלהם על מפלגות אשר מתנדנדות סביב אחוז החסימה בסקרים, לכן מפלגות שמתנדנדות בסקרים מועמדות להתרסק בבחירות.438px-TamiZandberg

בלי איחוד בין מרץ לעבודה, גוש השמאל עלול לאבד יותר ממאה אלף מצביעי מרץ

 

מצבם של ליברמן וכחלון מסובך, הם לא נמצאים בעמדה של איחוד עם מפלגת אחרת (את ליברמן לא רוצים וכחלון לא רוצה) והבוחרים שלהם בורחים. מצבה של לבני אבוד, ואני צופה פרישה שלה במידה ואף מפלגה ממרכז שמאל לא תאמץ אותה עד ה21 לפברואר, היום האחרון להגשת הרשימות לכנסת. ש"ס בצרות, הסבירות לאיחוד עם יהדות התורה קלושים, אך עדיין יש להם קהל מצביעים נאמן בהשוואה למפלגות קטנות אחרות. הבית היהודי והאיחוד הלאומי רצים ביחד והסיכויים שלכם לשרוד סבירים, עוצמה לישראל ואלי ישי יעשו הכל על מנת להשתלב באיחוד הדתי חרד"לי, במידה ולא הם כנראה ימצאו את עצמם שוב מחוץ לכנסת. אורלי לוי תלויה בגנץ, אחרת היא גם כנראה תסיים את הקריירה הפוליטית שלה (לפחות זמנית). המועמדת להפתעת הבחירות היא מפלגת זהות, בראשות משה פייגלין, אך הסקרים נגדו וכרגע מסתמן שמחנה הימין יאבד עשרות אלפי קולות אשר היו אולי מגיעות לליברמן או בנט. ההתנהלות החובבנית ביותר היא של מפלגות השמאל הציוני, העבודה ומרץ. יש סבירות גבוהה שאחת מהן תמחק בבחירות הקרובות, אולי גם שתיהן, אבל הזחיחות אצלם שולטת, במקום שמנהיגיהם ידחפו לאיחוד הם מתחפרים. המאמר הראשון שלי (12 למאי 2017),  עסק באיחוד בין מפלגות העבודה או מרץ, עמדה שאז הייתה לא פופולריות בקרב תומכי המפלגה, שנחשבה אז כאלטרנטיבה אמיתית לשלטון. הגיע הזמן להודות שכיום מפלגת העבודה היא לא אלטרנטיבה לליכוד, האיחוד היום לא יציל רק את מפלגת מרץ הוא יציל גם את מפלגת העבודה ואולי גם יעזור לבני גנץ להיות ראש ממשלה.

ganz
בחירתו תלויה גם בקולות של מרץ 

בחירתה של סופי

כפי שסופי (מריל סטריפ) הייתה צריכה לבחור בין ילדיה הקטנים, מי להשמדה ומי לחיים, כך ניצבים להם מצביעי השמאל בדילמה, איזו מפלגה להציל מכליה. מרץ כבר שנים מפלגה קטנה ולא רלוונטית, ומפלגת העבודה "הצליחה" לרדת מ24 מנדטים לסף אחוז החסימה.

 

קריסת מפלגת העבודה לא התרחשה בגלל אבי גבאי ולא בגלל חברי המפלגה, אלא בגלל הציבור הישראלי אשר השתנה. כאשר גנץ טוען שאין כבר ימין ושמאל הוא מתכוון בעיקר לשמאל והשמאל המתפוגג הוא שמאל מדיני. כישלון הסכמי אוסלו הזיזו את הציבור הישראלי ימינה אבל המציאות לא השתנתה ובסופו של יום הציבור הישראלי יצטרך לבחור בין מדינה דו לאומית לפתרון שתי המדינות. מפלגת העבודה צריכה להמשיך לדבוק בעמדות השמאל והיפרדות עם הפלשתינים גם אם הציבור הישראלי מתעקש להתחמק ולהתעלם מחומר הנפץ הגדה ובעזה.  מצד שני הציבור הישראלי מביט בעיניים כלות בעלייה ביוקר המחיה, בקריסה של מערכת הבריאות ובתחבורה ציבורית ברמה של מדינת עולם שלישי. הציבור משתוקק למדיניות כלכלית סוציאליסטית אשר לוקחת אחריות על תחומים כמו בריאות חינוך ותחבורה.  הסיכוי להחלפת השלטון הוא אמיתי ואפשרי. איחוד בין מפלגות השמאל שווה בין 12 ל15 מנדטים, ובמידה וגנץ ינצח וירכיב את הממשלה הבאה, אבי גבאי יוכל לכהן כשר אוצר ולגבש מדיניות שתציל את הבריאות הקורסת ותבנה כאן תחבורה ציבורית אמיתית ומתפקדת. במידה והמדיניות הכלכלית תצליח אפשר יהיה אולי לדבר גם על פתרון בסכסוך הישראלי ערבי.  גבאי אולי מקווה שהמצביעים של גנץ יחזרו הביתה אל העבודה, אבל הם לא יחזרו למפלגה שאיבדה את דרכה. הדרך נמצאת במפלגת שמאל מאוחדת עם חזון כלכלי ומדיני מגובש.

אבי_גבאי_(cropped)
רק איחוד עם מרץ יחזיר אותו לקדמת הבמה
טיפ מספר 5 ליו"ר העבודה אבי גבאי-תבנה לך זהות אטרקטיבית/ עמית רפופורט — 20 באפריל 2018

טיפ מספר 5 ליו"ר העבודה אבי גבאי-תבנה לך זהות אטרקטיבית/ עמית רפופורט

הימור כושל?

מספר שבועות לפני שאריק שרון קיבל שבץ מוח שני ונכנס לתרדמת ארוכה של 8 שנים (4 לינואר 2006), הכריז אתר ההימורים ויקטור צ'אנדלר על הימור מעניין לשוק הישראלי. ההימור היה בנוגע לזהות ראש הממשלה הנבחר בבחירות לכנסת ה17 אשר נערכו במרץ 2006. ארבעת המועמדים היו, אריאל שרון, ביבי נתניהו, אמיר פרץ ומועמד אחר. אהוד אולמרט (מועמד אחר) נבחר לראשות הממשלה, המהמרים שבחרו באריאל שרון קיבלו את כספם חזרה, אך מי שבחר במועמד אחר זכה באחלה קופה. למה אני מספר לכם על אותו הימור מוזר? כי כמו אז גם היום אף אחד לא יכול להמר בוודאות על ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, ובמלים אחרות, אם אולמרט נבחר לראשות הממשלה, אז גם אבי גבאי יכול, למרות הסקרים ולמרות יאיר לפיד.

Rice_Olmert_Abbas_2007
אם הוא הצליח גם גבאי יכול

התרסקות

בסקרים שנערכו לאחר בחירתו של אבי גבאי לראשות העבודה ביולי 2017, הצליח גבאי למצב את עצמו זמנית כמועמד שווה ואף מוביל בהשוואה ליאיר לפיד בעימות ראש בראש נגד נתניהו. בסקר שנערך ימים אחדים לאחר בחירתו, גבאי זכה ל20 מנדטים לעומת 18 בלבד ליש עתיד. במהלך 7 החודשים האחרונים הצליח לפיד לחזור ולהיות האלטרנטיבה היחידה בסקרים להחליף את ביבי נתניהו. בסקר שנערך בינואר 2018 מפלגת יש עתיד מקבלת 24 מנדטים לעומת אבי גבאי שמקבל 11 מנדטים בלבד. מה בעצם  קרה כאן? בדרך כלל לאחר זכייה בבחירות המוקדמות, המועמד הזוכה מצליח לזכות לאמון ואהדה מהקולות המתנדנדים אשר מתלהבים מהמועמד החדש. הבעיה היא שלעתים קרובות גם האהדה למועמד החדש מצטמצמת מאותו ציבור בוחרים לא נאמן, והמועמד החדש/ישן מאבד גובה. אבי גבאי כצפוי נכנס לסטטיסטיקה וצונח בסקרים, אך יש כאן בעיה חמורה יותר והיא ההתנהלות של אבי גבאי. גבאי עדיין לא הצליח לפתח זהות בעלת עניין או אופי שתגרום לציבור לאהוב או אפילו לזכור אותו. למזלו של גבאי הבחירות עדיין לא בפתח, לצערו הוא איבד את המומנטום של מועמד חדש ונבחר וכעת הוא לא רק צריך להתחיל מחדש, אלא גם לתקן נזקים עקב התנהלותו ב8 החודשים האחרונים.

Avi_Gabai
איבד מומנטום

'מי שרוצה שיחשבו שהוא כמו יאיר לפיד'

הצעתי לאבי גבאי לחבור עם מרץ למפלגה משותפת אחת ולצאת נגד מפעל ההתנחלות, בתגובה אבי גבאי הצהיר שבמהלך הסכם שלום עתידי לא יפנה התנחלויות, שלא יישב עם הרשימה הערבית באותה קואליציה וגם איים לסלק את זוהר באלול מהמפלגה כלא הגיע לטקס 100 השנה ל'הצהרת בלפור'. הצעתי גם לגבאי שיפעל לכך שנעבוד פחות קשה (מישהו זוכר את רפורמת יום ראשון חופשי שהתאדתה) ונזכה אפילו לתחבורה ציבורית בשבת, בתגובה הצהיר גבאי שהשמאלנים 'שכחו מה להיות יהודים'. לא שמעתי מגבאי גם על רפורמות בשוק העבודה הישראלי, כנראה שהנושא הזה לא נורא חשוב לו. התוצאה היא שאבי גבאי נתפס בציבור כמו שמאלני בתחפושת של איש ימין, או יותר מדויק כ'מי שרוצה שיחשבו שהוא כמו יאיר לפיד', ובמאבק הפוליטי בין 'מי שרוצה שיחשבו שהוא כמו יאיר לפיד' ליאיר לפיד, יאיר לפיד מנצח.

yair lapid
בינתיים לפיד כשמאלני בתחפושת מנצח

לכבוש את ההר

והיה אם גבאי היה מציע למרץ לחבור יחד לרשימה משותפת, וגם להפסיק לתמוך במפעל ההתנחלויות ואז מתחייב לתחבורה ציבורית בשבת וסופ"ש ארוך עם יום ראשון חופשי, האם אז מצבו של אבי גבאי היה טוב יותר בסקרים? הרי מדובר בסופו של דבר במלים, הבטחות או ב'פוליטית' 'דברים שרואים משם'. העניין הוא שמלים מייצרות משמעות, מציגות רעיון מעניקות תקווה לשינוי וכל עוד גבאי לא משמש אפילו כיו"ר האופוזיציה, מלים הן כרגע כל מה שיש לו. אך הבעיה החמורה בהתנהלותו של גבאי היא בעיקר הדברים שהוא לא אמר. אם במהלך תקופת הפריימריס לראשות מפלגת העבודה גבאי דיבר גבאי על נושאים חשובים, שנוגעים ל'חיים עצמם", כמו תחבורה ציבורית בשבת , לגליזציה של סמים קלים וצמצום התקציבים להתנחלויות, הרי בעת האחרונה גבאי נמנע מלעסוק בנושאים אלו. התחושה היא שתחילה גבאי בחר בנושאים ועמדות התואמות למצביעיו לראשות העבודה, ולאחר שהוא ניצח את בפריימריס, הוא החליט להפסיק להתמקד בנושאים "שמאלניים" והחל להתחנף לציבור ימני מסורתי. התוצאה היא שאבי גבאי הוא מנהיג ללא זהות פרסונלית במקרה הטוב, או זהות לא מעניינת במקרה הרע, וכל עוד אבי גבאי לא יצליח ליצור זהות פוליטית ברורה ואטרקטיבית, אין לו סיכוי ממשי לכבוש את ההר. מצד שני, חשוב לזכור, שעדיין יש מספיק זמן ומספיק קולות צפים לשנות את המומנטום ולנצח את הבחירות.

הר ראשמור
יש לגבאי עוד סיכוי לכבוש את ההר
טיפ מספר 4 ליו"ר העבודה אבי גבאי- תתחייב לתחבורה ציבורית בשבת/עמית רפופורט — 29 בספטמבר 2017

טיפ מספר 4 ליו"ר העבודה אבי גבאי- תתחייב לתחבורה ציבורית בשבת/עמית רפופורט

אבי גבאי צריך להתחייב ליצירת מציאות בה נוכל לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת, לא רק מכיוון שמדובר בשינוי הכרחי, אלא גם עקב כך שזאת דרך מצוינת להעביר לשורותיו מצביעים ממפלגות הימין והמרכז.

על 4 קבוצות מיוחסות

אחד העיוותים המתסכלים ביותר בחברה הישראלית היא שאין תחבורה ציבורית בשבת. אין מדינה אחת בעולם המערבי שאין בה תחבורה ציבורית הכוללת גם את ימי המנוחה בסוף השבוע. התוצאה היא שציבור גדול, אשר איננו יכול או מעוניין להחזיק רכב מסיבות כלכליות או רפואיות, לא יכול לנוע בכבישי הארץ במהלך סוף השבוע. המציאות הזאת היא בלתי נסבלת מסיבות רבות, כמו זיהום אוויר מיותר, פקקי תנועה, מחסור בחנייה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול, אשר כולם נובעים במידה רבה מהתלות של הציבור הישראלי בתחבורה פרטית.

תחצ
מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם המפותח אשר לא מעניקה לאזרחיה תחבורה ציבורית בשבת

הסיבה שאין תחבורה ציבורית בשבת היא הכניעה של מפלגות השלטון, מימין ומשמאל, לראשי הקהילה החרדית, אשר מנהיגים את אחת אחת מ4  קבוצות הלחץ המיוחסות במדינת ישראל. למרות זאת, ביחס לקבוצות הלחץ האחרות, קבוצת הלחץ החרדית גורמת לפחות נזקים.

המתנחלים זוכים לשמירה צמודה שעולה הון, לקרקע ובנייה זולה יחד עם תקציבים לא נגמרים מממשלת ישראל. מעבר לנזקים הכלכליים וביטחוניים הם נהנים מהתחרות בין הבית היהודי והליכוד על ההגמוניה בגוש הימין. מתנחלים רבים מתפקדים לשורות למפלגות הליכוד והבית היהודי ומייצרים צייתנות כמעט מוחלטת מנציגי שתי המפלגות.

עובדי המדינה ומשרתי הקבע זוכים ללובי חזק ותנאים משופרים ביחס לעובדים האחרים במשק. הסכמי השלום עם מצרים וירדן והתרסקות צבא סוריה, לא גרמו לצמצום תקציב הביטחון שממשיך להאמיר בעיקר בגלל תקנים רבים מדיי ופנסיות מופלגות של אנשי הקבע. ישנן רפורמות התייעלות בצבא ומערכת הביטחון, אך הקצב הוא איטי מדיי והשינוי הוא קטן מדיי. דו"ח לוקר ומסקנותיו הברורות, אשר ניסו לרסן את התביעות הבלתי נגמרות של צה"ל וגופי הביטחון,  זכו להתנגדות ושלילה מוחלטת של הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה בעת הגשת הדו"ח. לצד אנשי הקבע יש את וועדי העובדים החזקים של הגופים החזקים במשק כמו חברת החשמל, הרכבות, שדות התעופה וכמובן הנמלים. רבים מהעובדים בגופים אלו מתפקדים למפלגות העבודה והליכוד ונציגיהם ממשיכים להגן על תנאיהם המוגזמים, במיוחד ביחס לתנאים המחפירים של רוב העובדים במגזר הפרטי. התוצאה היא משכורות גבוהות, תקנים מיותרים ואבטלה סמויה אשר גורמים לשירות ציבורי כושל ויקר.

גנץ
בני גנץ- הגן על אנשי הקבע ממסקנות וועדת לוקר

הטייקונים (אשר מונים כ-30 – 20 משפחות), שולטים ברוב הענפים המרכזיים במשק הישראלי כמו עסקי  המזון והמשקאות , הבנקים, התקשורת, האנרגיה, המלונאות והפיננסים. התוצאה היא יוקר מחייה ומשכורות נמוכות הנובעת מחוסר תחרותיות מובנה בכלכלה הישראלית. אבי גבאי, כמנכ"ל בזק לשעבר, נהנה מחוסר התחרותיות בשוק התקשורת וזכה למשכורת עתק אשר הכניסו לחשבון הבנק שלו עשרות מיליוני שקלים. בעתיד הוא יצטרך להוכיח שהוא באמת מתכוון לשנות את המציאות הכלכלית במדינה המשרתת את האינטרסים של המשפחות השולטות.

החרדים עד היום זכו בתקציבים והקלות מהממשלה למרות שרבים מהם לא משרתים בצבא, לא עובדים ומשלמים פחות מסים בהשוואה לציבור החילוני. בעבר נתפסו החרדים  כקבוצת הלחץ המזיקה ביותר בחברה הישראלית ולא בצדק. הציבור החילוני התבגר, החכים והבין שנזקי הציבור החרדי בטלים בשישים בהשוואה לקבוצות הלחץ האחרות בחברה הישראלית. הכסף שמוזרם לישיבות החרדיות קטן בהרבה מהכספים אשר עוברים להתנחלויות באופן ישיר ובאופן עקיף. הנזק הכלכלי שבני הישיבה גורמים באי הליכתם לעבודה קטן בהרבה מהנזקים הכלכליים שגורמים הטייקונים ועובדי המדינה המיותרים והיקרים. יאיר לפיד הבין זאת דרך הקלפי, וכעת הוא מנסה לקושש מנדטים בסוגיות הקשורות לשחיתות ויוקר המחיה ופחות על שנאת חרדים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
מתוך ארבעת קבוצות הלחץ בחברה הישראלית החרדים מזיקים הכי פחות

אל תתמוך, תתחייב

בבחירות לראשות העבודה הצהיר גבאי על תמיכתו בתחבורה ציבורית בשבת, שלמרבית הבושה, לא יצאה מפיהם של ראשי מפלגת העבודה עוד מימי דוד בן גוריון. תמיכה זאת נתנה לגבאי יתרון על פני יריבו, אמיר פרץ, שהביא בסופו של דבר לניצחונו בבחירות לראשות מפלגת העבודה. גם יאיר לפיד, משה כחלון ואביגדור ליברמן תומכים בתחבורה ציבורית בשבת. על מנת שהציבור הישראלי יאמין לגבאי ש'דברים שהוא רואה כאן הוא יראה גם משם', הוא צריך להשתמש במלים ובהצהרות מחייבות כמו למשל ש'הוא לא יישב בממשלה שלא תפעיל תחבורה ציבורית בשבת'. כחלון ולפיד היו שרי אוצר ליברמן היה שר החוץ והביטחון, ועדיין הם לא שינו מהומה בסוגיה זו. גבאי היה רק השר לאיכות הסביבה שנה אחת ולגבאי יש  יותר סיכוי שיאמינו שהוא יעשה את השינוי. התמיכה בתחבורה שכזו חוצה מחנות ומגזרים. על פי סקר מטעם ארגון חדו"ש, 73 אחוז מהציבור הישראלי תומך בתחבורה ציבורית בשבת, מתוכם 70 אחוז ממצביעי הליכוד ו55 אחוז ממצביעי ה'בית היהודי'. במידה וגבאי יצליח להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי הוא גם יצליח להעביר קולות צפים למפלגת העבודה לא רק ממצביעי יש עתיד וכחלון, אלא גם מצביעים בעלי השקפות ימניות מתונות.

היחלשות המפלגות החרדיות, ושינוי הסטטוס קוו

בשנת 1984, בבחירות לכנסת ה11, הפציעה מפלגת ש"ס לעולמנו הפוליטי וזכתה ב4 מנדטים (יחד עם 2 חברי הכנסת מטעם אגודת ישראל, הגיעו חברי הכנסת החרדים  בכנסת זו ל6). בבחירות 1988 קפץ מספר הח"כים החרדים ל13 ובבחירות 1999 הגיעו הסיעות החרדיות לשיא של 22 מנדטים, שיא שמאז לא נשבר. כיום מספר הח"כים החרדים הוא 13 בלבד כמו ב1988, למרות הריבוי הטבעי ואחוז ההצבעה הגבוה. הנסיגה הבולטת התרחשה במפלגת ש"ס עקב מותו של המנהיג הבלתי מעורער, עובדיה יוסף, סכסוכים פנימיים בין אלי ישי ואריה דרעי ועבירות פליליות של נבחריה. סיבה נוספת ומשמעותית להיחלשות המפלגות החרדיות היא תהליך הישראליזציה שעובר הציבור החרדי, יותר חרדים בוחרים לשרת בצבא, ללמוד במוסדות השכלה גבוהה ולהצטרף למעגל העבודה. המהפכה הטכנולוגית שוברת את החומות ומחברת אותו בפועל להוויה הישראלית. הקהילה החרדית מושפעת מההשפעות הטכנולוגיות ששוברות את חומות העולם הישן של הגטאות, הפשקווילים וחצרות הרבנים. התוצאה היא שיותר חרדים מצביעים למפלגות ציוניות וזונחות את המפלגות האנטי ציוניות השמרניות, אשר עדיין מנסות להחיות את עולם האתמול. ממשלה אחראית הייתה מאפשרת לציבור החרדי ללמוד לימודי ליבה וגיוס לצבא, אך בלי כפייה כפי שקברניטי מפלגת יש עתיד ניסתה.

תקציבים בלי כפייה

בנימין נתניהו הוא להערכתי ראש הממשלה האחרון אשר מעניק לחרדים גם הפריבילגיות השלטוניות כמו תקציבים, משרות, פטור ממסים, גיוס וכו' וגם את המשך הכפייה הדתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בנושאים כמו תחבורה ציבורית, נשואים, גיור וכשרות. ראש הממשלה הבא צריך להתנות את המשך ההטבות השלטוניות בשינוי הסטטוס קוו החוקי בסוגיות אלו ולסיים את הכפייה המיותרת הזאת, אשר איננה תורמת דבר, לא למגזר החילוני ולא למגזר החרדי. האמת היא, שאם היה לנו ראש ממשלה אחר, השינוי הזה היה כבר בעיצומו.

נתניהו
איור רען לוריא, ראש ממשלה אחר היה כבר דואג לתחבורה ציבורית בשבת
טיפ מספר 3 ליו"ר העבודה אבי גבאי – תעצור את מפעל ההתנחלות/עמית רפופורט — 3 באוגוסט 2017

טיפ מספר 3 ליו"ר העבודה אבי גבאי – תעצור את מפעל ההתנחלות/עמית רפופורט

לאחר כישלון הסכם אוסלו לא הצליחו מועמדי מפלגת העבודה לתכנן תוכנית מדינית אלטרנטיבית. נשארנו עם תוכנית בה עלינו להמשיך להתדיין עם הפלסטינים ולנסות להגיע להסכם שלום כולל למרות שהפערים בין הצדדים אינם ניתנים לגישור. במידה ומחנה השמאל מעוניין לכבוש את השלטון, עליו להסכים עם מחנה הימין על העובדות אך לא עם המסקנות ולהציג תוכנית מדינית חדשה. העובדות הן שהסכם אוסלו כשל ואין סיכוי לפתרון מוסכם בשנים הקרובות. מסקנות מחנה הימין הן שיש לספח את הגדה (ואולי גם את עזה) ולהרחיב את מפעל ההתנחלות, המסקנות של מחנה השמאל צריכות להיות שונות וצריכות להכיל מדיניות מסודרת שתקטין את מפעל ההתנחלות בגדה וליצור מציאות בה ניתן בעתיד להתנתק מרוב הגדה המערבית.  ובמלים אחרות : עצירת מפעל ההתנחלויות צריכה  להיות בראש דף המסרים של מנהיג השמאל הבא. בכל נאום, בכל ראיון ובכל הבטחת בחירות.

ישיבת_ניר
ישיבת ניר בקריית ארבע . יוצר: יונתן ליברמן

 

מדוע בעצם ההתנחלויות רעות לישראל?

  1. בגלל הערבים –ביהודה ושומרון חיים כמעט 2.5 מיליון פלסטינים, ולמרות הפנטזיות של אנשי הימין על עזיבתם או גירושם כפי שקרה בנכבה ב1948, הם גם יישארו שם. הצעת הבית היהודי לספח את שטח C ולהשאיר את שטח A וB לרשות הפלסטינית היא לא מעשית, מהסיבה הפשוטה שלא יהיה מנהיג פלסטיני שיסתפק במדינה חצויה, רצופת מחסומים בלי שטחי מחייה והתרחבות בסיסיים. שטח C מונה כ60 אחוז משטחי יהודה ושומרון. המשמעות של סיפוח שטחי C היא סיפוח שטחי הגדה כולה כולל שטחי A וB יחד עם תושביה הפלסטינים.

  2. בגלל היהודים– בקרב המתנחלים היהודים, שרובו שומר חוק, יש כאלו שכורתים עצים של פלסטינאים, משתלטים על שטחי מדינה ושטחים פרטיים, שורפים משפחות פלסטיניות בשנתם (כמו משפחת דוואבשה) ומתעמתים עם אנשי הביטחון. המיעוט המכונה נוער הגבעות, הם רוב החשודים המידיים באירועי תג מחיר, שמשמעותו פגיעה בפלסטינים , בגוף וברכוש. מיעוט מתנחלי זה לא היה יכול לפעול לולא התשתית שמעניקים להם מפעל ההתנחלות, המספק להם תקציבים, אידיאולוגיה ומקום מקלט. כאשר הפרופ' ישעיהו ליבוביץ' התבטא בצורך לצאת מהשטחים הכבושים ללא קשר לבעיית השלום, הוא הבין שההשחתה שלנו כעם תגיע בעצם הישיבה בשטחים עצמם שכוללת שליטה על עם אחר.

    ישעיהו לייבוביץ
    ישעיהו לייבוביץ: הוא ידע . שם-היוצר, cc-by-sa-2.5
  3. בגלל העולם– רובם המכריע של ממשלות העולם מתנגד למפעל ההתנחלות, ורואה בהם מכשול לפתרון שתי המדינות. כאשר ממשלת ישראל מודיעה שהיא בעד פתרון של שתי מדינות, ובונה עוד התנחלויות ומרחיבה את הקיימות, הממשלה הישראלית נתפסת כממשלה לא אמינה.

  4. בגלל הביטחון– המשימות של צה"ל בגדה המערבית כוללות בעיקר פעולות שיטור ושמירה, פעילות שפוגעת ברמה המקצועית של לוחמי צה"ל כפי שבא לידי ביטוי במלחמת לבנון ה2 והמבצעים בעזה.

  5. בגלל הכסף – הפער הכלכלי בין אזרחי המדינה נובע גם בגלל ירדה בשרותי הממשלה לאזרח כמו שרותי הבריאות, והחינוך. המיליארדים שהמדינה מעבירה באופן עקיף וישיר להתנחלויות יכלו היו לשפר את שרותי המדינה לאזרח ולצמצם את רמת אי השוויון. התמיכה המתנחלים באה במיוחד על חשבון תושבי הפריפריה בגליל והנגב ופוגעת בכל תושבי המדינה שבתחום הקו הירוק.

המתנחלים אינם חגורת ביטחון כפי שסנגוריהם נוהגים להעיד עליהם (ובעיקר הם על עצמם) . הם פוגעים בביטחון הצבאי, בחוסן הכלכלי ובהסברה הישראלית בזירה הבינ"ל. 

אז מה התוכנית

  1. קובעים גבולות- משנת 1967 גדל מספר המתנחלים ביהודה ושומרון כל שנה. מספרם גדל ללא קשר לזהות השלטון, ימין או שמאל. הוא גדל לפני הסכם אוסלו וגדל גם אחריו. במהלך השנים נוצרו גושי התיישבות המונים 200-250 אלף מתוך 350 אלף מתנחלי הגדה המערבית. רוב רובם של תושבי הגושים יישארו בתחומי מדינת ישראל גם לאחר הסכם שלום עם הפלסטינים. היום, כאשר אין פרטנר פלסטיני, עלינו להחליט בעצמנו את הגבולות העתידיים שלנו אשר יכללו את מרבית תושבי הגושים (מ8-10 אחוז משטחי הגדה).  אחרי שקובעים את הגבולות העתידיים אפשר להתחיל במדיניות חדשה לגבי השטחים שמחוץ לגבולות.

  2. שומרים על החוק – יש בגדה מאחזים לא חוקיים , ומבנים לא חוקיים אשר נבנו על אדמות מדינה או שטחים פרטיים של תושבים פלסטיניים. צריך וכדאי להרוס את המבנים הלא חוקיים ולהציע פתרונות חלופיים למפונים בתחומי הקו הירוק בלבד.

  3. מקפיאים התנחלויות- הקפאה וביטול תכניות המרחיבות התנחלויות קיימות בגדה המערבית.

    Amona
    פינוי והריסת בית לא חוקי ביישוב הלא חוקי עמונה. הממשלה הנוכחית עדיין מעוניינת ליישב אותם שוב מעבר לקו הירוק.
  4. מצמצמים תקציבים– צמצום באופן דרסטי תקציבים פיתוח התנחלויות אשר נמצאות מחוץ לגושי ההתיישבות.

  5. מפנים מרצון ומפצים -תושבי יישובים מבודדים אשר נמצאים מחוץ לגושי ההתיישבות ויבחרו להתפנות יזכו לפיצוי נדיב אשר יכלול שטחי אדמה בתחומי  הקו הירוק.

מה לא עושים

לא מפנים מתנחלים אשר התיישבו בגדה המערבית בצורה חוקית.

לסיכום, אם יו"ר העבודה, אבי גבאי, רוצה להיות ראש ממשלת ישראל,הוא צריך להתמודד עם הסוגיה המדינית ולהציג תוכנית אשר לא תלויה במנהיג פלשתיני כזה או אחר.

טיפ מספר 2 ליו"ר העבודה -תבנה מציאות בה נעבוד פחות קשה /עמית רפופורט — 8 ביולי 2017

טיפ מספר 2 ליו"ר העבודה -תבנה מציאות בה נעבוד פחות קשה /עמית רפופורט

1.      פוליטיקה היא אומנות הפשרה

אחת מהצעות החוק החשובות בכנסת הנוכחית  (אשר עדיין לא נחקקה) הייתה של  חברי הכנסת אלי כהן ודודי אמסלם בו היינו אמורים לזכות 12 פעמים בשנה לסופ"ש ארוך אשר יימשך עד יום שני.  לאחר  זמן קצר  הצטמצמה ההצעה ל8 ימי ראשון חופשיים בשנה , ואז ל6 ומשם ל4 ימי חופשה בלבד (ורק 2 בשנה הקרובה).  הצעת החוק עדיין נמצאת בדיונים למרות שכבר עברה בהצלחה את וועדת השרים, כאשר ע"פ התכנית המקרית  אנחנו היינו אמורים ליהנות מיום ראשון חופשי כבר ביולי 2017.  האם החוק יחוקק בסופו של דבר ומה הקשר ליו"ר החדש של מפלגת העבודה.

חוק משנה מציאות

רוב העובדים במדינת ישראל עובדים יותר מדיי ימים, יותר מדיי שעות , עם פחות מדיי חופשות וברובם גם מקבלים משכורות נמוכות מדיי אשר מתקשות להתמודד עם יוקר המחיה הישראלי. הסיבה שהיוזמה הזאת מתקשה לצאת לאוויר העולם היא בראש ובראשונה בגלל שמדובר בהצעת חוק משנה מציאות, לא בגלל 4 ימי החופש הנוספים שלה יזכו אזרחי ישראל אלא בגלל התפיסה  שיש חיים מעבר למקום העבודה בחברה שמרנית ותחרותית  כמו החברה הישראלית. ברגע שאזרחי ישראל יטעמו את טעמו של יום ראשון החופשי הם אולי ישאלו את עצמם למה לא עוד. כמו כל חוק משמעותי המשנה סדרי עולם,  גם החוק הזה מושך אליו התנגדויות אשר מעכבות ומסרסות אותו. ע"פ הכתבות שפורסמו בתקשורת וע"פ יוזמי ההצעה עצמה, ההתנגדות למימוש היוזמה נמצאת ביו"ר התאחדות התעשיינים  שרגא ברוש, כפי שבאה לידי ביטוי בריאיון למגזין Time Out ובראיונות נוספים אחרים. ע"פ ברוש יוזמה זו תוביל לפגיעה קשה בתעשיינים אשר תוביל לאבטלה, עלייה ביוקר המחיה וירידה משמעותית בייצוא ובצמיחה. כל יום חופשה על פי חישובו של ברוש  עולה לנו 2 מיליארד שקל. כאשר הוא נשאל מדוע עובד ישראלי נאלץ לעבוד 43 שעות בשבוע (כמות השעות במשרה מלאה ללא שעות נוספות) לעומת רוב מדינות OECD  אשר עובדים פחות שעות (הממוצע הוא 40) ציין ברוש שהפריון של העובד הישראלי הוא נמוך בהשוואה לעובדים אחרים באירופה וצפון אמריקה. האם מר ברוש צודק והעובד הישראלי הוא פחות פורה מהעובד המקביל לו במערב?  האם ימי חופש נוספים לעובד הישראלי יפגעו בצמיחה? האם הפתרון לכשל זה הוא ביום עבודה ארוך יותר ופחות ימי חופש? והאם גיורא ברוש הוא הסיבה האמתית לכך שאנחנו לא זוכים לתנאי עבודה טובים יותר?

פריון של מי ?

בדו"ח ה OECD לשנת 2016 גם מבחינים בפריון הנמוך של העובד הישראלי, אך בניגוד לגיורא ברוש, הדו"ח עצמו מחריג את הכשל הזה למגזרים מסוימים בלבד, כמו ענף המזון והחשמל. בתחומים אחרים תחרותיים יותר, כמו ענף  ההייטק לדוגמא, אין בעיית פוריות של העובדים. ע"פ הדו"ח , ענפים במשק אשר מוגנים מתחרות יוצרים "מצב שמושך כלפי מטה את כלל ביצועי המשק." ברוש יודע את הנתונים, ובמקום להצביע על הבעיה האמתית והיא מבנה המשק אשר סובל מריכוזיות , חוסר תחרותיות וקבוצות לחץ , הוא  מעדיף להאשים את  הפריון של העובד הישראלי אשר בתחומים רבים אינו נופל ממקבילו במדינות המערב המפותחות. האמת היא שברוש בוחר בדרך הקלה בה דווקא העובדים בעלי הפריון הגבוה במשק נאלצים לעבוד יותר שעות על מנת לסגור את הפער של העובדים בעלי הפריון הנמוך הקשורים לענפים בהם הממשלה חוששת לעשות שם את השינויים הנדרשים.

585px-Power_house_mechanic_cropped
הכשלים בשוק העבודה הישראלי לא קשורים לפריון עובדיה

 לחיי הצמיחה ויוקר המחיה

טיעון נוסף נגד הענקת ימי חופש נוספים לאזרחי ישראל הוא שימי חופש אלו יפגעו בצמיחה ויעלו את יוקר המחיה. טיעונים אלו נשמעים מוכרים ואכן הם עלו בעבר ע"י שרגא ברוש שאיים שעלייה בשכר המינימום תגרום ל"פיטורי עובדים והחלפתם בעובדים זרים, להעברת ייצור מישראל לחו"ל ולהעלאת שכר בכל הדרגות הסמוכות לשכר המינימום, שתפגע בכושר התחרות של המגזר העסקי בישראל בצורה קשה." טיעונים אלו נאמרו בשנת 2006, אז שכר המינימום היה 3850 שקלים. מאז הצליחו להגיע יו"ר ההסתדרות, שרגא ברוש ושרי האוצר המתחלפים למתווה מוסכם בו שכר המינימום עלה ל5000 שקלים וצפוי לעלות בקרוב ל5300 שקלים. נבואות הזעם של ברוש לא התממשו והמשק נמצא בתעסוקה מלאה, אך מה היה קורה אם היו מקשיבים לשרגא ברוש, ושכר המינימום לא היה עולה, או עולה בצורה פחותה יותר. האם הצמיחה הייתה גבוהה יותר ויקר המחיה היה נמוך יותר? אולי, אך התוצאה הייתה גם יותר עובדים המרוויחים שכר זעום אשר לא מספיק להם לסיים את החודש בכבוד. במידה ועובדי ישראל יזכו ליותר ימי חופש בשנה, הם יזכו גם ליותר שעות פנאי, יותר שעות עם המשפחה, פחות משחיקה מהעבודה ותנאי עבודה קרובים יותר לתנאים של העובדים ממערב אירופה וצפון אמריקה, השאלה העיקרית היא האם העובדים במדינת ישראל ראויים לימי חופש נוספים בשנה כפי שהם ראויים לשכר מינימום גבוה יותר. את נבואות הזעם נשאיר לנביאי הזעם.

לא בגללך שרגא ברוש

אם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו,  היה רוצה היינו זוכים כבר מהקיץ הזה מימי ראשון חופשיים, אך את  ביבי נתניהו מעניין בעיקר ביבי נתניהו והישרדותו הפוליטית כראש ממשלה. התוצאה היא שאנשים כמו גיורא ברוש, ואבי ניסנקורן נכנסים לוואקום שהותיר ראש הממשלה שלנו. אחד דואג לשפר את התנאים של העובדים של אלו שבוחרים בו והאחר דואג להשארת התנאים העלובים של שאר עובדי המשק. לא פלא שניסנקןרן וברוש מסתדרים כבר בהרמוניה נפלאה שכזו. חבל שראש הממשלה לא דואג לאזרחיו העובדים כפי שהוא דואג למתווה הגז או עתיד התאגיד.

Israeli prime minister Benjamin Netanjahu during his visit in Prague, Czech republic, December 5, 2012.
בגללו

אל תתפלאו אם יוזמת  יום ראשון כן תצא לפועל. יותר מדיי שעות דיונים וועדות הוקדשו ליוזמה הזאת בשבילך שהיא תיקבר על ידי ברוש וחבריו, אך יהיה מדובר כנראה במימוש חלקי ומאוחר להצעה המקורית של כהן ואמסלם. הפתרון למצוקת העובד הישראלי לא תיפתר במהלך כהונתו של בנימין נתניהו.

לא רק ללכת לשירותים

בדצמבר 2009 עבר בכנסת חוק השירותים אשר קבע ש"עובד רשאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו". את החוק יזמו שלי יחימוביץ', שלמה מולה ויצחק ועקנין.  בנוסף קבע החוק ש"המעביד יוודא כי יש חדר שירותים תקין וראוי לשימוש העובדים, במקום העבודה או בקרבת מקום העבודה".הסיבה לחקיקת החוק ע"פ שלי יחימוביץ הגיעה "אחרי מבול של תלונות מעובדים שלא אפשרו להם לצאת לשירותים. "כמו חוקים רבים, גם החוק הזה, נאכף חלקית, ועדיין במקומות רבים עובדים נאלצים לצמצם למינימום שתייה של נוזלים ע"מ להקטין את הצורך ללכת לשירותים,  גם בימי הקיץ החמים, גם אם המחיר הוא התייבשות. היחס לעובד מצד מעסיקיו תלוי קודם כל בתרבות ובחברה בה הוא חי, החקיקה יכולה במקרה הטוב לשפר את תנאיו של העובד, אבל היא לא יכולה למנוע לחלוטין התעמרות וניצול של המעסיקים.

pooping emoticon.jpg
חקיקה לא תוכל להיות תחליף לתרבות העסקה הוגנת

העובדים בישראל, במיוחד במגזר הפרטי נדרשים לא פעם לעבוד בתנאים קשים ובמשכורות נמוכות, לחץ סמוי לא לקחת ימי חופשה, שעות נוספות רבות, במיוחד כאשר מדובר במשרה הכוללת משכורת גלובלית. התנהגות המעסיקים מקבלת רוח גבית מראש הממשלה ורעייתו, אשר מתייחסים לעובדיהם בצורה פוגענית, כפי שקבע בית הדין לעבודה. הציפייה שלי ממך, יו"ר מפלגת העבודה , היא שתציג  לנו  חזון בו נחיה בחברה בה עם תרבות עבודה הוגנת יותר ופחות נצלנית. הדרך לשם יכולה להיות בזכות יום ראשון חופשי או יום שישי חופשי לכל המשק ולא רק לחלקו. היא  יכולה לכלול שכר גבוה יותר עם פחות שעות עבודה וימי חופשה רבים יותר. חשוב לי אדוני יו"ר המפלגה, שתדבר על העובד הישראלי, השכיר והעצמאי, ותציג כבר עכשיו  תוכנית הדרגתית שתשנה לנו את המציאות למציאות אחרת שבה נעבוד פחות קשה. בניגוד לרה"מ הנוכחי, הציפייה שלי ממך יו"ר המפלגה היא שאתה תעבוד בשבילי, העובד הישראלי.

 

טיפ מס' 1 ליו"ר העבודה החדש/עמית רפופורט — 12 במאי 2017

טיפ מס' 1 ליו"ר העבודה החדש/עמית רפופורט

איחוד בין מפלגות העבודה ומרץ

הימים היו ימי פברואר-מרץ 2015, זמן קצר לפני יום הבחירות לכנסת ה20. התחושה בקרב פעילי מפלגת העבודה  הייתה שהניצחון כמעט בכיס ורק נשאר לדאוג לכך שמפלגת מרץ תעבור את אחוז החסימה אשר דשדשה בסקרים.  התוצאה הייתה שחברים רשומים במפלגת העבודה הצביעו בסופו של דבר למפלגת מרץ למען המטרה הכוללת. מרץ קיבלה קצת  יותר מ150 אלף קולות ועברה בקושי את אחוז החסימה השווה ל3.5% מסך הקולות התקינים(כ137 אלף בבחירות האחרונות), מצד שני  מפלגת יחד בראשות  אלי ישי לא עברה את אחוז החסימה ו125 אלף קולות של מצביעי ימין הלכו לעולם הקולות האבודים. למרות כישלונה של מפלגת יחד ולמרות הערבים, האוטובוסים ועמותות השמאל מחנה הימין ניצח ובגדול.

אחת התובנות המרכזיות מהבחירות האחרונות היא שמפלגות העבודה ומרץ צריכות  לרוץ ברשימה משותפת. הציפייה שלי מהמנהיג הנבחר מפלגת העבודה היא לגרום לאיחוד הזה לקרות.

מדוע מרץ לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות

  1. האוכלוסייה היהודית זזה ימינהרבין, ברק ובמידה מסוימת גם אולמרט, יצרו אשליה ששלטון השמאל עוד יחזור לשלטון תוך שימוש באותה אג'נדה (חתירה לשלום עם הפלסטינים).  האינתיפאדה ה2, מלחמת לבנון ה2 , המבצעים בעזה, ה'אביב הערבי', מלחמות האזרחים בעירק, סוריה, תימן ולוב, המתיחות עם ערביי ישראל, אינתיפאדת היחידים והתחזקות האסלאם הפנאטי חיסלו את התקווה בקרב הציבור הישראלי לשינוי דרמטי ביחסים בין יהודים והערבים בא"י.
  2. 2. הסקטור החילוני/אשכנזי התכווץ מרוב למיעוט– הסקטור חילוני אשכנזי אשר שלט ללא עוררין בפוליטיקה הישראלית במשך ה30 שנה הראשונות לקום המדינה , איבד מכוחו. סקטור זה הוא בסיס המצביעים למפלגות השמאל כמו מרץ, העבודה ויש עתיד, ולא גדול מספיק על מנת לכבוש את השלטון שוב. השבטים הדומיננטיים היום, אשר ניצחו בבחירות האחרונות, כוללים את השבט הדתי לאומי, השבט החרדי, השבט הרוסי והשבט המזרחי-פריפריאלי.
אשכנזים
 השבט החילוני אשכנזי מאבד מכוחו עקב שינויים דמוגרפיים בחברה הישראלית, וכישלון האידיאולוגיה בה הוא דגל, במיוחד לאחר כישלון הסכם אוסלו.

הקצנת המדיניות של נבחרי מרץ– ההבדל בין מפלגת העבודה למרץ הוא במידה רבה תאורטי בלבד. בין חברי הכנסת של העבודה ניתן למצוא אנשי שמאל מובהקים, אשר בקלות יכלו להשתלב במפלגת מרץ, כמו סתיו שפיר, מירב מיכאלי, זוהר באלול ופרופ' יוסי יונה. חברי מרץ בתגובה פועלים במדיניות קיצונית במטרה לבדל את מפלגתם ממפלגת העבודה. דוגמאות:

  • תמיכה של מרץ בביטול חוק האזרחות לאיחוד משפחות ממוצא פלסטיני אשר מונע את התאזרחותם של מאות אלפי פלסטינים עקב איחוד משפחות.
  • תמיכה עקבית במבקשי המקלט ממדינת ישראל.
  • הגנה אוטומטית על מרבית הפרובוקציות של חלק חברי הרשימה המשותפת בכנסת.

התוצאה היא הרחקתם של מצביעים פוטנציאליים עם אוריינטציה שמאלנית  אשר מעדיפים מדיניות פחות קיצונית אותם הם מוצאים במפלגת העבודה או יש עתיד.

IMG_20160415_185754
איזור התנה המרכזית בדרום תל אביב. התמיכה של חברי מרץ במבקשי המקלט מרחיקה מהם בוחרים. צילום :עמית רפופורט
  1. כישלון של מרץ בכניסה לסקטורים חדשים מרץ מנסה למצוא מצביעים בקרב ערביי ישראל ובפריפריה אשר כוללות גם את המגזרים המזרחי והרוסי. בבחירות האחרונות היה כישלון טוטלי במגזרים אלו, שם הם לא הצליחו בדרך כלל לחצות את אחוז החסימה (3.5%).

במגזר הערבי – בסחנין הם קיבלו פחות מאחוז מסך הקולות, בנצרת קצת יותר מ2% בבאקה אל גרביה כ2.5%, טייבה 1.7% , רק בכפר קאסם טיפסה מרץ במפתיע ל17 אחוז. (אולי לא כל כך מפתיע אם לוקחים בחשבון את מיקומו הגבוה ברשימת מר"ץ של ח"כ עיסווי פריג' בן העיר).

הנתונים מתוך ועדת בחירות המרכזית לכנסת ה20.

דוגמאות לערים ערביות בפריפריה מרץ הרשימה המשותפת
סח'נין 0.98% 96.19%
נצרת 2.09% 92.23%
טייבה 1.69% 95.62%
באקה אל ג'רביה 2.48% 94.07%
טירה 2.86% 95%
כפר קאסם 17.01% 80%
Kafr_Quasim_Memorial,_Israel.jpg
האנדרטה לנספי טבח בכפר קאסם. שם מרץ זכתה ל17% מנקולות.  בשאר המגזר התמיכה במפלגת מרץ כמעט ולא קיימת.  התמונה באדיבות היוצר  avishai teicher :User:Avi1111User:Avi1111 .

במגזר המזרחי/רוסי/פריפריאלי

בערי הפריפריה היהודיות מצבה של מרץ עגום אף יותר. ברוב ערי הפריפריה מפלגת מרץ אפילו לא גירדה את אחוז החסימה, במיוחד בערים השייכות לאשכולות הנמוכים יותר במדינה ובאזורים מרוחקים יותר בפריפריה. בדימונה מרץ זכתה ב76 קולות 0.47% מהקולות, לשם השוואה מפלגת עלה ירוק קיבלה בדימונה 198 קולות שהם 1.23% מהקולות.

מפלגת מרץ עלה ירוק
דימונה 0.47% 1.23%
נהריה 1.48% 1.31%
באר שבע 1.40% 1.21%
בת ים 1.42% 1.21%
כרמיאל 1.76% 1.45%
PikiWiki_Israel_14529_Herzl_from_Dimona
בדימונה מרץ זכתה ב76 קולות 0.47% מהקולות, לעומת מפלגת עלה ירוק שזכתה ב198 קולות שהם 1.23% מהקולות. באדיבות וצילום :שרון שלמה

איפה מרץ כן עברו את אחוז החסימה

מצביעי מרץ בערים מבוססות  במרכז הארץ , בירושלים, בחיפה  ובחלק מהקיבוצים ,"הצילו את מרץ. תל אביב 13%, כפר סבא 5.98, רעננה 5.47%, ובקיבוצים כמו געתון ושמרת שם עדיין מרץ שמרה על  30% תמיכה .

דוגמאות ליישובים  יהודיים  בהם מרץ עברה את אחוז החסימה
תל אביב 13.03%
חיפה 4.54%
ירושלים 3.98%
כפר סבא 5.98%
רעננה 5.47%
גבעתיים 9.61%
געתון 30%
שמרת 30%

מה רע בנתונים הללו

לא בטוח שהקולות האלה יספיקו בבחירות הבאות , במיוחד לאור העלייה באחוז ההצבעה בערים יהודיות וערביות בפריפריה,  כפי שהוצג במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. במידה והמגמה הזאת תימשך, מרץ תתקשה עוד יותר לעבור את אחוז החסימה עקב הקושי שלה להשיג קולות באזורים אלו. הקולות אשר הכריעו את הבחירות האחרונות לטובת גוש הימין היו הקולות מהפריפריה, מחוץ לערי המרכז המבוססות, אשר מהוות אתבסיס הכוח של מפלגות השמאל. הברקזיט בבריטניה גם הוכרע על בסיס הקולות מחוץ ללונדון וטראמפ נבחר למרות שהובס בניו יורק וקליפורניה, מגמה זאת היא לא מקרית ונובעת מהתסכול של תושבי ערי השדה אשר אינם נהנים מפירות הגלובליזציה. אנשים אלו הם בדרך כלל משכילים ועשירים פחות מתושבי הערים.

מדוע מפלגת מרץ לא מצליחה לפרוץ לקהלים חדשים

בגלל שהיא כזאת. מרץ היא מפלגה חילונית ובגלל כך המגזר המזרחי כמו הערבי יתקשו להזדהות אתה,  במיוחד אלו הגרים בחלק הפריפריאלי של מדינת ישראל היותר שמרנית. מרץ תמשיך לשאוף לשלום עם הפלסטינים, שלום שבמגזר הרוסי והמזרחי מתקשים להאמין בו. מרץ היא  מפלגה ציונית אשר תמשיך להרחיק את מרבית הציבור הערבי, אלא אם הם מקורבים של מועמד ריאלי מטעמה לכנסת, וכאלה לא יהיו יותר מאחד או מקסימום שניים. בניגוד לליהיא לפיד, זהבה גלאון תתקשה להפריש חלה ובניגוד ליאיר לפיד אילן גילאון לא יכנה את חברי הכנסת הערבים הזועביז. הקושי של מפלגת מרץ לפרוץ לסקטורים אחרים ועליית אחוז החסימה חורץ כנראה את גורלה של מרץ להיעלם במידה והיא תמשיך להתעקש ולרוץ לבדה לכנסת. ישנו עדיין  סיכוי שמרץ תצליח בכל זאת לעבור שוב את אחוז החסימה (כפי שהראו הסקרים האחרונים), אבל מדובר בסיכון לא אחראי כלפי מחנה השמאל הזקוק לכל קול, ועל פי ניסיון העבר , מסוכן  היום להאמין או לסמוך על סקרים.

ומה זהבה רוצה

חברת הכנסת זהבה גלאון מודעת כמובן למספרים לנתונים לעובדות , לכן היא רצתה לפתוח את הבחירות הפנימיות במרץ לבחירות פתוחות לכל חברי המפלגה, בו כל חבר יוכל לבחור את ראש המפלגה ואת המועמדים לכנסת. במידה והיוזמה של זאבה גלאון הייתה מצליחה, הסיכוי שלה לעבור את אחוז החסימה היה גדל עקב עיבוי הקשר בין המפלגה לחבריה בשטח. 1000 חברי הקסטה הסגורה והמצומצמת של  מרץ חשבו אחרת והפילו את ההצעה. במידה וזהבה גלאון תקבל הצעה מיו"ר העבודה הנכנס לריצה משותפת בבחירות אני מאמין שהיא תסכים, במידה וראש מרץ יהיה אילן גילאון אני כבר לא כל כך בטוח.

אותה גברת

מפלגת העבודה ומפלגת מרץ הן מפלגות שמאלנית ציונית, או ציונית שמאלנית, תלוי את מי אתם שואלים, ובסה"כ מדובר שתי תנועות בהן המשותף עולה בהרבה על השונה. ע"פ ההיסטוריה הפוליטית הברית בין מפלגות מרץ והעבודה חוזרת ונשמרת לאורך השנים. מפ"ם שהיא אחת התנועות שהקימו את מרץ (איחוד בין מפ"ם רץ וחלק משינוי), רצה בצוותא 5 פעמים ברציפות  עם מפלגת העבודה ברשימה משותפת  במסגרת מפלגת המערך. במהלך 40 השנה האחרונות, בשתי מערכות הבחירות  היחידות בהם מפלגת העבודה ניצחה, מרץ הייתה שותפה בכירה בממשלות רבין וברק.

ישנם "יועצים" פוליטיים של מפלגת העבודה אשר מתנגדים ויתנגדו לריצה משותפת בין העבודה למרץ כי לטענתם מצביעים רבים ימנעו מלהצביע למפלגה כזאת כי היא "שמאלנית" מדיי , ושמאלני הרי זה רע.

אותם "יועצים" מתייחסים למרבית תושבי מדינת ישראל כמטומטמים שלא מבינים שמדובר בעצם בשתי מפלגות עם אידאולוגיה  משותפת בעלי השקפות דומות עם שינויים מינוריים.

צריך לזכור שריצה משותפת ברשימה זהה איננה מוחקת או מבטלת את מפלגת מרץ  אשר ממשיכה לשמור על עצמאותה ומוסדותיה, בדומה למפלגות שמרכיבות את ה'רשימה המשותפת', או המחנה הציוני.

למה בכלל צריך את מרץ

מדינת ישראל תמשיך להתקיים גם אם מפלגת מרץ תיעלם , השאלה היא איך. מפלגת מרץ ממלאת תפקיד חשוב בשמירה על ערכים חשובים אשר בלעדיהם נמצא את עצמנו במדינה שפחות נעים לחיות בה. ערכים כמו שוויון, חופש וחרות אשר קצת חסרים  בשיח הזהויות ששולט כעת בארץ ובעולם. אין בארץ  מפלגה שמשתווה למרץ בעבודתה הבלתי פוסקת לטובת האוכלוסיות החלשות והמופלות בחברה כמו ערבים, נשים, נכים, ופליטים (כולל אלו שעושים עלינו סיבוב…).

meres.jpg
כבר לא מספיק להצביע למרץ כדי להשאיר אותה בחיים

ראויה לציון גם העבודה של חבריה במלחמה בכפייה הדתית כמו תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים, פעילות אשר חסרה במפלגות אחרות עקב שיקולים קואליציוניים ואמונה דתית שמרנית.  בנוסף לא זכור לי נבחר אחד מטעם מרץ  אשר נכלא בעבר או בהווה עקב מעשי רמייה, אונס, שוחד , וכו', הישג יוצא דופן בפוליטיקה הישראלית. לסיכום, במציאות הפוליטית הנוכחית כבר לא מספיק להצביע למפלגת מרץ על מנת להבטיח את הישרדותה, הגענו לשלב בו רק רשימה משותפת בין מהעבודה למרץ תשאיר בחיים את המפלגה החשובה הזו גם בכנסת הבאה.